פסק-דין בתיק ת"א 4801-07

מבוא ועובדות מוסכמות:

1.         התובע מבקש לחייב את הנתבע בתשלום סך של 741,502 ש''ח בטענה כי הוא התרשל בגביית שני שיקים אשר סחרותם הוגבלה באמצעות חשבון צד ג' וזאת תחת גבייתם בחשבון הנפרעים. 

2.         התובע הינו מוסד בנקאי העוסק בהעמדת הלוואות המובטחות במשכנתא.

            הנתבע אף הוא מוסד בנקאי ובמועדים הרלוונטיים לתביעה התנהל אצלו חשבון בנק (להלן: ''חשבון הבנק'') על שם המנוח עו''ד עלי רון ז''ל (להלן: ''עו''ד רון'').

            צד ג' בתביעה הוא עזבונו של המנוח עו''ד רון ואשר הלך לבית עולמו במהלך ניהול המשפט.

3.         ביום 19.12.99 נערך ונחתם, כביכול, בין בני הזוג מזרחי יחזקאל ו-אילנה (להלן: ''בני הזוג מזרחי'', ''יחזקאל''ו- ו-''אילנה'' בהתאם)  לבין מר אהרון דבר (להלן: ''הקונה'') הסכם לפיו רכש האחרון דירת מגורים של בני הזוג מזרחי ברחוב יאנוש קורצ'יק 23 בנתניה הידועה כדירה מס' 37, בנין 139, חלקה 66 גוש 7958 (להלן: ''הסכם המכירה'' ו-''הדירה'' בהתאם).

4.         לצורך מימון רכישת הדירה נטל הקונה מהתובע הלוואה על סך של 360,800 ש''ח וזאת בהתאם להסכם הלוואה מיום 2.3.00 (להלן: ''ההלוואה'' ו-''הסכם ההלוואה'' בהתאם). להבטחת פירעון ההלוואה שועבדו הזכויות בדירה לטובת התובע.

            בהתאם לתנאי ההלוואה, התובע משך לפקודת שני בני הזוג מזרחי  (''מזרחי יחזקאל ואילנה'') שני שיקים על סך כולל של 360,800 ש''ח, ז.פ. 3.3.00  עליהם שורטטו המילים  ''למוטב בלבד - לא סחיר'' וכן נרשם לפני שם הנפרע ''שלמו ל...'' (להלן: ''השיקים'').

5.         ביום 10.3.00 הופקדו השיקים בחשבון הבנק של עו''ד רון, שכאמור מתנהל אצל הנתבע, ונפרעו בו. על גב השיקים התנוססה חתימתו של יחזקאל וחתימה נוספת הנחזית להיות חתימתה של אילנה.

6.         לימים הקונה לא עמד בפירעון ההלוואה ולפיכך, ביום 21.2.01 פתח נגדו התובע תיק הוצאה לפועל למימוש השעבוד על הדירה. בעקבות זאת הגישה גב' אילנה תביעה לבית משפט לענייני משפחה בכפר סבא בתיק תמ''ש 4460/01 בה טענה כי חתימתה על הסכם המכירה, מסמכי השעבוד ועל השיקים זוייפו ולפיכך הם בטלים מדיעקרא. כן טענה אילנה כי היא לא קיבלה כל תמורה עבור מכירת הדירה (להלן: ''התביעה הקודמת'').

            הנתבעים בתביעה הקודמת היו, בין היתר, הקונה, יחזקאל ובנק דיסקונט למשכנתאות, התובע בהליך דנן. יודגש כי הנתבע בתביעה דנן לא היה צד בתביעה הקודמת.

7.         לאחר שמיעת הראיות בתביעה הקודמת ומינוי מומחית לכתב יד מטעם בית המשפט, ואשר קיבלה את טענת הזיוף, ניתן ביום 10.1.06 פסק דין בו נקבע כי חתימותיה הנחזות של אילנה על הסכמי המכר והשעבוד זויפו ולפיכך השעבוד אשר נרשם לטובת התובע על הדירה תקף רק ביחס לזכויותיו של יחזקאל ולא ביחס לזכויותיה של אילנה (להלן: ''פסק הדין'').             

8.         לאור הקביעות בפסק הדין, הגיש התובע נגד בני הזוג מזרחי תביעה בבית משפט השלום בכפר סבא ב-ת.א. 3653/07 לפיה הוא עתר לפירוק השיתוף בדירה, מכירתה לכל המרבה במחיר וחלוקת התמורה אשר תתקבל עבורה (להלן: ''תביעת פירוק השיתוף'').

ביום 2.7.08 ניתן פסק דין לפיו התקבלה תביעת פירוק השיתוף ונקבע כי מחצית הזכויות בדירה הרשומות על שם יחזקאל תימכר לאילנה בתמורה לתשלום סך של 124,000 ש''ח (אשר יועברו לתובע על חשבון חוב ההלוואה), וכך אכן היה.

9.         ביום 13.12.06, כשש שנים לאחר הגשת התביעה הקודמת וכשנה לאחר מתן פסק הדין, פנה התובע לנתבע בכתב והעלה בפניו, בראשונה, את טענותיה של אילנה, הקביעות שהיו במסגרת פסק הדין, טענות התובע כנגד הפקדת השיקים ופירעונם במסגרת החשבון וכן הוא דרש מהנתבע לשאת בחוב ההלוואה  (להלן: ''מכתב הדרישה'').

            עם קבלת מכתב הדרישה פנה הנתבע לעו''ד רון וביקש תגובתו לפירעון השיקים בחשבון, אולם פניותיו לא נענו לגופן.

טענות הצדדים:

10.        לטענת התובע, הואיל והשיקים נמשכו לפקודת בני הזוג מזרחי יחדיו תוך הגבלת סחרותם, הרי הם היו צריכים להיפרע בחשבון משותף של שניהם. על הנתבע, בתור בנק גובה, מוטלת חובת זהירות כלפי התובע ועליו לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי להבטיח גביית השיקים באמצעות חשבון הנפרע, בני הזוג מזרחי. בתחילת ניהול המשפט סבר התובע לתומו כי הנתבע פרע את השיקים באמצעות חשבון הבנק של יחזקאל בלבד, תחת פירעונם בחשבון משותף של בני הזוג מזרחי. בפועל התברר כי התנהלות הנתבע היתה חמורה יותר, שכן הוא פרע את השיקים בחשבון צד ג',  עו''ד רון, שאינו נמנה על מי מהנפרעים בשיקים ובכך הוא רמס ברגל גסה את הגבלת הסחרות המופיעה בהם.

            מכאן הדרישה לחייב את הנתבע ביתרת חוב ההלוואה שטרם נפרעה, כולל הפרשי ריבית והצמדה כקבוע בהסכם ההלוואה.